בלוטות הרוק: אבחון, מחלות ודרכי טיפול
סביב חלל הפה ישנן 6 בלוטות רוק גדולות ומאות בלוטות רוק קטנות.
היכן הן נמצאות? אלו בעיות עלולות להיווצר סביבן? וכיצד אנדוסקופיה קשורה לכך?
כל הפרטים שאתם חייבים לדעת.
בלוטות הרוק שסביב לפה מייצרות רוק, שתיים מהן נמצאות בצדי הפנים, בסמוך לאפרכסת האוזן (בלוטת הפרוטיס), שתיים נוספות ממוקמות מתחת לזווית הלסת (הבלוטות התת-לסתיות) והשתיים האחרונות נמצאות ברצפת הפה (בלוטות תת-לשוניות).
בנוסף, ישנן מאות בלוטות רוק קטנות המפוזרות בחלל הפה והלוע.
יחד, מפרישות בלוטות הרוק בממוצע כליטר רוק ביממה.
הרוק מופרש מהבלוטות אל תוך חלל הפה ודרך צינוריות הרוק.
הבעיות העיקריות שעלולות להתפתח בבלוטות הרוק הן על רקע חסימתי או על רקע פגיעה במנגנון הייצור של הרוק.
בעיות חסימתיות בעקבות היצרות של צינורית הפרשת הרוק או היווצרות של אבנים בצינורית.
בעקבות חסימת הפרשת הרוק, נוצרות נפיחויות, הפרשה עם טעם רע מלחי או מר, זיהומים חוזרים וכאבים בסמוך לארוחות.
פגיעה במנגנון הייצור של הרוק הינה לרוב על רקע דלקת כרונית בבלוטת רוק, שעלולה להיגרם עקב: מחלה אוטואימונית (בה מערכת החיסון תוקפת את איברי הגוף), טיפולי קרינה לראש ולצוואר או לאחר טיפולים ביוד רדיואקטיבי (הניתנים במחלות ממאירות של בלוטת התריס).
יש להדגיש כי דלקות כרוניות בבלוטות הרוק שאינן מטופלות, עלולות לגרום להרס הדרגתי של רקמת הבלוטה והצינוריות.
אז איך נוצרת אבן בבלוטת הרוק וכיצד מאבחנים את קיומה?
האבן נוצרת כתוצאה מהצטברות של מינרלים, מלחים וחיידקים בתוך צינוריות הרוק.
כאשר האבן מספיק גדולה, היא חוסמת את צינורית הרוק ולא מאפשרת הפרשת רוק תקינה מן הבלוטה.
האבנים נפוצות יותר בבלוטות התת–לסתיות, כיוון שצינורית ההפרשה שלהן היא מפותלת וההפרשה היא בניגוד לכוח המשיכה, מה שמאט את קצב ההפרשה.
אבחון קיומן של אבנים בבלוטות הרוק נעשה בעזרת ההדמיות הבאות: CT, סיאלוגרפיה (צילום רנטגן של בלוטת הרוק עם חומר ניגודי), אולטרסאונד וצילומי רנטגן פשוטים.
כאשר מדובר באבן גדולה, ניתן למשש ולהרגיש אותה גם בבדיקה קלינית.
סוג הצילום יקבע על ידי בהתאם לחשד ולמצב הקליני.
כיצד מטפלים?
עד הגעת האנדוסקופיה לרפואה המודרנית, הפתרון היה כריתה של בלוטת הרוק דרך חתך ניתוחי בפנים או בצוואר.
כיום, התהליך הפך להיות הרבה יותר ידידותי, עדין ויעיל, וניתן לטפל הן בהיצרויות, הן בנפיחויות והן באבנים בבלוטות, בשיטה האנדוסקופית.
שיטה זו עושה שימוש במצלמה זעירה במיוחד (בקוטר של כמילימטר בלבד) אשר מוחדרת אל צינורית רוק דרך חלל הפה, ללא השארת צלקת וללא סיכון לפגיעה בעצבי הפנים.
כאשר מדובר באבנים קטנות, הפרוצדורה נערכת באלחוש מקומי במסגרת המרפאה, ולאחר החדרת המצלמה, ניתן להוציאן, ללא צורך בהרדמה כללית.
במקרה של אבן גדולה, אשר נמצאת בעומק הבלוטה, יש צורך בניתוח בהרדמה כללית, ניתוח זה מתקיים בבית חולים ומבוצע גם הוא מתוך הפה ומבלי צלקות חיצוניות.
אלו סוגי אנדוסקופיה קיימים?
אנדוסקופיה של בלוטות רוק היא תחום רפואי ייחודי ומצומצם אשר מצריך מיומנות ומקצועיות.
סוגי האנדוסקופיה בבלוטות הרוק הינן:
- אנדוסקופיה אבחנתית – מטרת האנדוסקופיה האבחנתית היא כעזר לאבחון מדויק של הבעיה ממנה סובל הנבדק.
הטיפול מבוצע במסגרת המרפאה, בהרדמה מקומית.
בבדיקה זו מרחיבים קלות את פתח הבלוטה, מחדירים את האנדוסקופ לפתח הבלוטה ומתקדמים לאורך צינורית ההפרשה, תוך כדי ההתקדמות מתבצעת שטיפה מתמדת המאפשרת ראייה טובה והתקדמות חלקה.
בזמן זה לא מורגש כאב אלא לחץ מקומי.
לאחר ההליך, האזור המטופל נותר נפוח עד 24 שעות. - אנדוסקופיה כטיפול בהצירויות – הטיפול האנדוסקופי מסייע רבות במצבים שונים של הצירויות לאורך צינורית הרוק.
מעבר האנדוסקופ בשילוב חומרי השטיפה המוחדרים דרכו, מוביל להטבה משמעותית בהיצרות.
במקרים של הצירויות קשות נעשה שימוש בבלון לצורך הרחבת ההיצרות.
בנוסף, מוזרק חומר אנטי-דלקתי אל סביבת האזור המוצר, מה שלרוב מונע היצרות חוזרת של האזור שהורחב. - אנדוסקופיה להוצאת אבנים – אנדוסקופיה לצורך הוצאת אבנים קטנות מתבצעת במרפאה, באותו אופן שתואר לעיל, בתוספת של שליפת האבנים.
כאשר האבן היא גדולה או עמוקה, האנדוסקופיה מבוצעת בהרדמה כללית, אז מתבצע חתך ניתוחי להוצאת האבן, תוך שימוש באנדוסקופ למיקום מדויק שלה.
לאחר הוצאת האבן מבצעים טיפול בצינורית ממנה הוצאה האבן הכוללת יישור ומתיחה שלה על מנת למנוע היווצרות אבנים חדשות.
לסיום: המלצות לסובלים מחסימות רוק, נפיחויות ויובש פה
- ביצוע עיסוי מתמיד ומרובה לבלוטת הרוק הנגועה
- שתייה מים מרובה (יותר מ- 2 ליטר ביום)
- מציצת סוכריות לימון ללא סוכר ולעיסת מסטיקים עד שעה ביום (במטרה לעודד ייצור רוק)